ר"ן על נדרים נ״א

1 דיקולא רבה - סל גדול:

2 חפייה בכופרא - טח אותו בזפת כדי שלא יצאו החטים מתוך נקבי הסל:

3 וסחפיה על רישיה - הפכה על ראשה:

4 ליכיל לי מר - ימדוד:

5 חטים דרשינא - שהלויתיך ולבדיחותא קאמר:

6 ברקודא דאבוך - שירקד אביך לפני כשאשתה:

7 ובקירקני דאמך - שתהא אמך מקרקרת ומזמרת:

8 מאי תועבה - דכתיב גבי משכב זכור:

9 נטלא - כלי קטן:

10 תועה אתה בה - שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר:

11 מאי תבל - דכתיב גבי אשה הנרבעת לבהמה:

12 תבלין יש בה - בתמיה:

13 מאי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות - כלומר היאך מנחת בן מינה לילך אצל הבהמה:

14 זו מה היא - לשון ספק שאין ידוע ממי היא מתעברת:

15 תספורתא יחידתא - תספורת נאה:

16 בצד עקרו של זה - מצמצם היה שלא יעלה אחד מן השערות על חבירו:

17 קרקוזאי - על שם מקומן:

18 דלעת ארמית היא דלעת המצרית - כלומר זו היא דלעת המצרית:

19 והיא כלאים עם הרמוצה - אלמא לאו טמונה ברמץ קאמר אלא מין דלעת היא שנקראת רמוצה:

20 מתני' הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא במעשה רתחתא - מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתא כגון חילקא טרגין וטסני סלת ואורז זריד וערסן והיינו דקאמר אינו אסור אלא ממעשה רתחתא ונקראת רתחתא על שם שצריך להרתיח ולבשל הרבה:

21 גמ' שכבר ירד לקדרה קודם שירד לאילפס - כך היה דרכן במעשה אילפס שהיו מרתיחין אותו בקדרה רתיחה קלה:

22 מן היורד לאילפס מותר ביורד לקדרה - קמ"ל דלא תימא כל שהרתיחו אותו רתיחה קלה כמו שירד לאילפס יורד לאילפס מיקרי מפני שהוא מוכן לכך אע"פ שעדיין לא ירד קמ"ל דלא כך נראה בעיני:

23 מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באילפס - משום דנעשה גמר עשיה משמע ומשום הכי מותר בנעשה באילפס אף על פי שכבר ירד לקדרה משום דמ"מ גמר עשייתו לא היה בקדרה:

24 מן הנעשה באילפס מותר בנעשה בקדרה - כלומר אף על פי שאחר מכן הורידו באילפס שרי כיון דגמר עשייתו בקדרה היה כך נראה בעיני:

25 הנודר מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת - דסתם יורד לתנור משמע פת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור:

26 מתני' מן הכבוש אין אסור אלא מן הכבוש של ירק - משום דכיון דאמר הכבוש משמע הידוע וסתמא דירק הוא:

27 כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושין - דכיון שהזכירו בלא ה"א הידיעה כל כבוש במשמע ודקתני שאני טועם לאו משום דאי לא אמר שאני טועם לא מיתסר בכל הכבושים דודאי כיון דאמר כבוש מיתסר בכולהו אלא לרבותא נקטיה דאפי' אמר שאני טועם אי אמר כבוש אין ואי לא לא וכולה מתני' בכי האי גונא מפרשא ברישא מן הצלי דמשמע הידוע ובסיפא צלוי דמשמע כל צלוי ברישא המליח דמשמע הידוע ובסיפא מלוח דמשמע כל המלוחים ואית דמפרשי דלא הוי הפרשה דמתני' בין הכבוש לכבוש אלא סיפא דקתני בכל הכבושין משום דקאמר שאני טועם הוא ובכי האי גוונא נמי באינך כולהו: ירושלמי הוון בעי מימר מלוח לעולם הא לשעה לא אמר ר' יודן מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך הדא אמרן מלוח לשעה מלוח הוא:

28 גמ' דכבוש מאי דשלוק מאי וכו' - לפי פירוש הראשון שפירשתי במשנתינו שעיקר החילוק הוא אם הזכירו בשם הידיעה אם לאו הכא הכי מיבעיא ליה כי אמר דכבוש דשלוק בדל"ת אי משמע הידוע או לא ולפי פירוש אחרון שפירשנו דאיסורא דמתני' משום שאני טועם הוא הכא מספקא ליה אי אמר כבוש בלא שאני טועם היכי משמע וסלקא בעיין בתיקו ולחומרא:

29 מתני' דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים - משום דאמר תרי לישני דג דגים דדג משמע גדול משום דנמכר בפני עצמו ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד:

30 ומותר בטרית טרופה ובציר ובמורייס - טרית טרופה דג גדול טרוף דק דק ומשום הכי שרי משום דדג דגים שלמים משמע ולא טרופים וכל שכן שמותר בציר של דגים שהוא שומן היוצא מהן וקרבי דגים מעורבים בו וכל שכן שמותר במורייס שהוא שמנו של דג בלבד וזו וא"צ לומר זו קתני:

31 הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה - צחנה דגים קטנים הרבה מלוחים ויש מהם טרופין אלא שרובן שלמים וקתני דכיון שיש מהן טרופין אסור בטרית טרופה ומיהו בציר ומורייס מותר לפי שאין בהן חתיכות של דג אלא שמנו וקרביו:

32 הנודר מן טרית טרופה מותר בציר ובמורייס - נ"ל דלא שייך למיתני הכא לא אסור בצחנה ולא מותר בה משום דבמקצתה מותר ובמקצתה אסור דכיון דבצחנה איכא שלמים וטרופים בשלמים שרי בטרופים אסור ומשום הכי לא תני הכא צחנה כלל ומותר בציר ובמורייס איצטריכא ליה למיתני דס"ד אמינא כיון דנדר מטרית שהיא טרופה דק דק יאסר אף בציר ומורייס קמ"ל:

33 גמ' דג שאני טועם אסור בגדולים - משום דדג גדול משמע שנמכר בפני עצמו ובירושלמי מפרש דכל דג שהוא פחות מליטרא קטן מיקרי ומיהו בכגון זה הכל לפי המקומות:

34 דג דגה שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים - דלא תימא מהדר הוא דקא הדר ביה דמעיקרא דבעי מיסר נפשיה בגדולים אמר דג ובסוף הדר ביה ואמר דגה קמ"ל דלא אמר הכי אלא מכולהו אסר נפשיה:

35 דילמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן - ואע"ג דההוא נמי דבלעיה בסוף גדול מליטרא היה נקרא קטן בערך הראשון:

36 אלא והדגה אשר ביאור מתה קטנים מתו גדולים לא מתו - בתמיה והא כיון שהיאור נהפך לדם ודאי מתו להו בין גדולים בין קטנים:

37 אמר הרי עלי ציחין מאי - מי מיתסר בציר ובמורייס או לא דמשום הכי מיקרו דגים קטנים כבושין צחנה מפני שהציר היוצא מהן ריחו נודף מלשון ותעל צחנתו ומיבעיא ליה אי אמר ציחין דמשמע רבויא אי משתמע ביה נמי ציר ומורייס או לא:

38 מתני' הנודר מן החלב מותר בקום - קום היינו מים היוצאין מן החלב וקורין לו סיר"ו:

39 ר' יוסי אוסר - בגמרא מפרש טעמא:

40 מן הקום מותר בחלב - לפום לישנא דמתני' משמע דר' יוסי נמי מודה בהא ומיהו בברייתא בגמרא פליג:

41 הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין טפילה - דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משמע קא משמע לן: